בעד חזרה אל עצמנו

לפעמים נראה שיש לנו פיצול אישיות: אוהבים את המדינה - ואוהבים לקטר עליה. מוכנים למסור את נפשנו עבורה - ומאוכזבים ממנה. למה זה? מצד אחד יש את האנשים, הארץ, המורשת, הערכים, הרוח, והם יפים כל כך. מצד שני, אנו מרגישים שיש איזה יסוד זר, חתרני, מנוכר, מתכחש לעצמו, אפילו שונא את עצמו, בתרבות הישראלית.

במקום להתבסס על תרבות ישראל אותנטית וליצור אותה מחדש, התרבות הישראלית "לא מוציאה את הלשון הארוכה שלה מתרבות המערב". קיימים בה יסודות תרבותיים, הלכי רוח, ערכים ומוסר של תרבות זרה.

תרבות המערב היא בין היתר מעין גלגול של תרבות יוון העתיקה, על האמנות, הספרות, השירה, המוזיקה והפילוסופיה המערבית, והיא מלאת יופי. "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת" אך "וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם" (בראשית ט', כ"ז) כשבפסוק לפני כן, "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם" (שם, כ"ו). היא אמורה להתמלא בערכים מוסריים ורוחניים של בני שם, ולהיות מכוונת לטוב כפי ששם מכיר אותו. אחרת היופי שלה הוא שקרי. היסוד האובדני הטראגי שבתרבות יוון הפגאנית העתיקה מצוי בתרבות המערבית, ובעקבות אימוצנו את תרבות המערב - גם בתרבות הישראלית, למרות שנטיה זו מנוגדת לנטיה הטבעית הישראלית לקידוש החיים.

עם הערכים המערביים חלחלו גם הלכי רוח נוצריים למדינת ישראל, מה שהוביל למספר אבסורדים, כמו: הפנמת האנטישמיות הנוצרית הרווחת במערב, הטמעת מוסר נוצרי ולא יהודי, ואף אתאיזם.

מסיבות שונות, כמו למשל הטענה שהיהודים רצחו את משיחם, או שהיהודים הם ישראל שבבשר והנוצרים הם ישראל שברוח, הבעיה של הנוצרים היתה עצם קיומם של היהודים, ולכן, לא משנה מה יעשו, אין להם זכות קיום. האנטישמיות הנוצרית של עמי אירופה שמשך אלפי שנים הוצאה לפועל ברדיפות, פוגרומים, גירושים, עלילות דם, והמרות דת, הפכה לאחר האמנסיפציה ל"אנטישמיות החדשה", נגד היהודים כעם ולא כדת, שהובילה לשואה. וגם אחריה היא לא נעלמה, אלא הפכה לאנטי-ישראליות. באקדמיה באירופה עוסקים בציונות כבעיה שצריך לפתרה בפתרון סופי, 10% מהחלטות האו"ם נוגעות בישראל, והוא אף קיבל החלטה הרואה בציונות גזענות.

באופן אבסורדי, עם אימוץ תרבות המערב הפנמנו את האנטישמיות המערבית. הפנמנו את זרם העומק של שנאת ישראל העובר בה. זו הסיבה שבציבוריות הישראלית שונאים את מי שמזכיר לנו את זהותנו היהודית ומפריע לנו להתבולל: החרדים הם היהודים האותנטיים מבית סבא. המתנחלים מיישבים את ארצנו ומוכנים למסור עליה את נפשם, ואיך נימלט מעצמנו אם הם מתעקשים להשיב אותנו לארץ האבות? הימנים מייצגים את עם ישראל האותנטי שמסרב לשכוח את ייחודנו הלאומי ויסודות השנאה העצמית לא דבקו בו.

באופן אבסורדי לא פחות, הוטמע המוסר הנוצרי במדינה היהודית היחידה בעולם. במקום מוסר ישראל הדוגל ב"ואהבת לרעך כמוך", לאהוב את החבר ולא את האויב, חלק גדול מהתרבות הישראלית שואב ממוסר הנצרות, הדוגל ב"אהבו את אויביכם" והפניית הלחי השניה, רחמים על האויב ולא על החבר. היהודים מנסים באופן אבסורדי להיות הנוצרים היחידים בעולם. באותו אופן, אנו הולכים לאור שאר אידאלי הנצרות: אידאל הקדוש המעונה, חזרה כפייתית על צליבת היהודי המכפר על כל חטאי האנושות, ואפילו רצח הא-ל, או למעשה האתאיזם החבוי בנצרות.

זרם העומק הזה מעצב את מוקדי הכוח ומחלחל בתרבות הישראלית. שונאי יהדותם במוצהר, אלה ש"אין להם אלוקים", הם משוללי מוסר, ולכן התעמולה שלהם כה חריפה, כוזבת ולא בוחלת באמצעים, עד שהיא מחלחלת ומשפיעה עמוקות על הישראלי הממוצע, שהופך לשונא יהדותו בלא מודע ("אני לא שונא את יהדותי, אלא אדיש ומנוכר כלפיה, ובז ל'יהודים האותנטיים' ולמי שמייצג אותה"). ליבו לא מאפשר לו לחיות בניכור כה רב מעצמו... אך כשהוא מנסה לגשש אחר דרך לחזור לעצמו, הוא מוצא עצמו לכוד ברשת שנטוותה על ידי שונאי ישראל.

הפתרון הוא לחזור לעצמנו.