יום שני, 29 בנובמבר 2010

בעד חופש ביטוי וחופש מחשבה

תקשורת חופשית כל כך חיונית לקיומה של דמוקרטיה תקינה, שהיא הפכה למשאב בסיסי במידה כזאת שעל המדינה לאפשר ולספק אותו, בדומה לרפואה ציבורית. אחד המאפיינים הבולטים של משטרים טוטליטריים, כמו ברית המועצות של סטאלין, המאפשר את שלטון העריצות שלהם, הוא שליטה ריכוזית בתקשורת ההמונים, באמצעותו המדינה מונעת את המשאב הזה. בישראל, המשאב החיוני הזה נמנע מאיתנו. אמנם לא על ידי המדינה, אך המדינה לא ממלאת את תפקידה לאפשר ולספק אותו.
אין פלא ש-75% מהישראלים אינם נותנים אמון בתקשורת לפי מדד אמון הציבור בתקשורת 2010 של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. לגבי התפקוד המרכזי של התקשורת, דיווח הוגן, שלושה רבעים מכלל הישראלים סבורים שהתקשורת אינה מדווחת אמת, אלא מוטה פוליטית ולא עומדת בקריטריונים מקצועיים של אובייקטיביות, הוגנות ואיזון. דעתם של הנשאלים לגבי תפקודים אחרים של התקשורת משרטטת תמונת מצב עגומה לפיה התקשורת אינה מציגה את כל המידע שדרוש לגיבוש דעה אלא רק תמונה חלקית ושטחית, מסכסכת בין קבוצות בחברה ומונעת כל אפשרות לפיוס וגישור ביניהן, נכשלת בהנחלת ערכים של ציונות, יהדות ומורשת ואף נאבקת בנסיונות להנחיל אותם.

הגורם? משאל בין העיתונאים משנת 2006 גילה כי ארבע חמישיות מכלל עיתונאי ישראל נושאים דעות שמאלניות, מהם אף קיצוניות-אנרכיסטיות. זאת בעוד שגוש הימין בישראל מונה כ-70 מנדטים, ובהתאם לסקרים חוזרים ונשנים משך השנים שחלפו כ-20% בלבד משתייכים לשמאל המתון עד קיצוני. מסתבר, כפי שכל אחד היה עשוי לחשוד, כי כת סגורה וקיצונית שולטת בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. איים של מחשבה עצמאית כמו 'ישראל היום', מקור ראשון וערוץ 7 אינם מצליחים לאזן את התמונה ולאפשר חופש ביטוי ומחשבה לעם ולאדם החושב, כיוון שהם מתחרים בכלל התקשורת הכתובה, המשודרת והנצפית, כגון ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וואלה, וויינט, גלי צה"ל, רשת ב' וכו'.

כל כמה שקשה לדמיין שזה אפשרי, הישראלים הנורמטיביים עוברים 'חינוך מחדש' ונתונים לשטיפת מוח תמידית. אנו חיים במציאות אורווליאנית אפילה, בה קליקה סגורה ורוויית אנטי ליהדות ולישראל שאיש לא בוחר ולא מבקר אותה, חולשת על אמצעי התקשורת במדינה, מפברקת ומצנזרת כרצונה ולא מעוניינת שאי פעם נשמע את הצד השני, הדמוני. עובדים עלינו, משקרים לנו בפנים ומציגים לנו תמונה חלקית ומעוותת של המציאות. מי ששולט בתקשורת שולט בהמונים.

הזהות היהודית-ישראלית מורכבת מתורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. הסיקור התקשורתי של שלושת המגזרים המייצגים את מרכיבי הזהות היהודית - החרדים (אוהבי התורה) המתנחלים (אוהבי הארץ) והימנים (אוהבי העם) -הפך מזמן לתעמולת שקרים והסתה. ניקח לדוגמה את הסערה הנוכחית בעניין חוק האברכים. "כרגיל, כשהתקשורת מסתערת על נושא מסוים, היא שוכחת מכללי האתיקה. כל העיתונים יצאו לקמפיין נגד קצבאות האברכים החרדים, רק שכחו להביא עמדה אחת, קטנה, שמייצגת את הצד השני. אפילו מאה מילים של חבר הכנסת גפני במסגרת צנועה בצד לא הודפסו, כדי לא לבלבל את הקוראים ולא לגרום להם לחשוב לבד ולהחליט בעצמם מה עמדתם. אז לא רק התקשורת החרדית חד-צדדית, מתברר." (חמש שאלות לתקשורת העוינת, NRG)

אז כן, לא רק שאין לנו עיתונאות הוגנת וחפה מאג'נדה, הכת הסגורה והקיצונית השולטת בתקשורת הישראלית כה בזה לציבור הישראלי, שזנחה אף את הנסיון למראית עין של אתיקה, מקצועיות, אובייקטיביות. לתופעת הטבע הבאה התרגלנו: בכנס אילת לעיתונות 2010 השתתפו כמדי שנה אנשי תקשורת המשפיעים בישראל, ויחסי הכוחות היו ברורים: הרוב המוחלט היה מצוי בטווח הצר שבין קדימה-מרצ-חד"ש (ביניהם אילנה דיין, עופר שלח, רביב דרוקר, יאיר לפיד, עקיבא אלדר, גדעון לוי, עמירה בס, ארי שביט, בן כספית, יונית לוי, רינו צרור, רזי ברקאי, אמנון אברמוביץ', נחום ברנע, שי גולדן, עמנואל רוזן, דני קושמרו, ערד ניר, עידו כהן, אורי בלאו ורבים נוספים) ובודדים היו בעלי דעות אותן חולק רוב העם, כגון קלמן ליבסקינד, בן-דרור ימיני, דרור אידר, בועז העצני ומעטים נוספים. אבל לגבי התופעה הבאה אפילו המנותקים בינינו יישארו חסרי מילים.

'אג'נדה', ארגון שמטרתו "השפעה על סדר היום הציבורי ועל תהליכי קביעת המדיניות באמצעות שינוי חברתי מתוכנן ויזום בזירה התקשורתית", מימן השנה את הכנס. זהו ארגון הממומן ע"י 'הקרן לישראל חדשה' ('New Israel Fund'). לאלו שעדיין לא יודעים, הקרן חולשת על מבחר רחב של ארגונים ועמותות בארץ ומתקצבת למעשה את השמאל הקיצוני בארץ, ושואפת למחיקת המדינה היהודית על ידי ביטול הזהות היהודית של המדינה והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. כספי הקרן מגיעים מג'ורג' סורוס האנטישמי במוצהר, מקרנות מחו"ל כקרן פורד שנוסדה ע"י הנרי פורד הפרו-נאצי, וכן מתרומות שמנות שמתקבלות בדרכים שונות מהאיחוד האירופי ומדינות ערב.

הדבר מעלה מספר שאלות קשות: האם תקשורת הממומנת בגלוי על ידי גורמים פוליטיים קיצוניים רשאית להכתיב לנו את סדר היום המדיני? מה לגבי הזכות לחופש הביטוי במדינה? מה ניתן לעשות כאשר כלב השמירה של הדמוקרטיה הופך לכלב התוקף אותה? האם ערוצי הטלוויזיה, הרדיו ואתרי החדשות משמשים מכשירי תעמולה של מנגנון פוליטי קיצוני מבלי שאנו מודעים לכך? האם ייתכן שאנו חיים תחת משטר טוטאליטרי בו זכויות הרוב נרמסות ע"י מיעוט השולט בתקשורת ההמונים?

ובכן, לא, ישראל לא דומה לחלוטין לרוסיה הסובייטית. ישנם שני הבדלים: א) ברוסיה שימשו אמצעי תקשורת ההמונים לשימור השלטון הדיקטטורי על חשבון העם. בארץ הם משמשים לנגח את השלטון הדמוקרטי, נבחר הציבור, ולשמר ולהאדיר את הדיקטטורה של מיעוט קיצוני. ב) ברוסיה, אף אחד לא חי באשליה של דמוקרטיה, מאחר וחטיפת חופש המחשבה נעשתה באופן גלוי. אנו חיים באשליה שיש לנו עיתונות חופשית. שיש לנו חופש מחשבה. שדעתנו מבוססת על מידע אובייקטיבי. לא רק חופש המחשבה נשלל מאיתנו, אלא גם עצם הזכות לדעת שאיננו חופשיים.

האם המטרה הסופית היא להשמיד את הזהות היהודית של עם ישראל? והאם ייתכן שכמו שפתרונות סופיים נוטים לעשות, בדרך עם ישראל עצמו מצוי בסכנה?

ברוסיה כמו ברוסיה - זה ייגמר במהפכה. העם בישראל חייב קודם כל להתעורר למציאות בה הוא נשלט על ידי משטרת מחשבות שבגללה עצם קיומו נתון בסכנה; ועליו להבין מהם האמצעים העומדים לרשותו על מנת להיפטר ממנה ולהחזיר את השפיות, החירות, חופש המחשבה וחופש הביטוי למדינת ישראל.

לקריאה נוספת:

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

בעד זיכרון

מעט ציטוטים ששכחנו או שהושכחו

"אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ. אין זו סמכות של שום יהודי. אין זו סמכות של שום גוף יהודי. אין זו אפילו סמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום - לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאיננה להפקעה בשום תנאי. אילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא המכריזים על הסתלקותם מזכות זו - אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה – קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורית." - דוד בן גוריון.

"לא היו מיליוני יהודים לאפר במותם, אלא לאחר שהפכו אבק בחייהם." - מנחם בגין.

"אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם." - זאב ז'בוטינסקי, בדברו על הגלותיות שבתוכנו.

"גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון" - יצחק רבין בנאומו האחרון בכנסת 5.10.95

"הציונות היא חזרה ליהודיות, עוד קודם שהיא חזרה לארץ היהודים" - בנימין זאב הרצל.

"הדרך היחידה להכניע את העם הזה היא באמצעות סימום התודעה הלאומית" - נתן אלתרמן.

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

בעד הבעד

בימינו השתרשה הכפירה בערכים מוחלטים. הכל יחסי, אין באמת טוב ורע, או שקר ואמת, הכל בעיני המתבונן. היחסיות המוסרית הפוסט-מודרנית ערערה את עוגני התרבות ויסודות המוסר בתרבות המערבית: לחץ חברתי המיר את היושר הפנימי, תקינות פוליטית החליפה את חקר האמת, השאיפה 'להיראות טוב' באה במקום השאיפה להיות טוב.

עמים אחרים אולי יכולים להרשות לעצמם להתדרדר לניהיליזם, אך לא אנחנו. מכמה סיבות, אבל אחת המובנות היא שאין לנו את הפריבילגיה לכפור בקיומם של טוב ורע: אך לא מזמן ניצבנו מול תמצית הרוע עלי אדמות, שבחר לכוון את מאמציו דווקא נגדנו. ואם יש רוע מוחלט, יש טוב מוחלט. זו הסיבה לאובססיה המוסרית של היהדות, ולחלוקה הבלתי נלאית בין צדיקים לרשעים, בתורה, בנביאים, בתהילים: יש טוב ורע. יש אמת ושקר.

קל להבחין בין טובים לרעים. מהות הרוע היא נגד: מרד (נמרוד בונה מגדל בבל), מלחמה ('מיין קאמפף' זה "מאבקי", "מלחמתי"), התנגדות ('תנועת ההתנגדות' הערבית). לחבריי הגרים בחו"ל שרוצים להבין מי 'הטובים' ו'הרעים' ב'סכסוך הערבי-ישראלי', אני מציעה לשים לב מי מדבר בעד משהו ומי מדבר תמיד נגד הצד השני. זה תמיד עובד. אמנם לעיתים ה'נגד' מוסווה כ'בעד', אך קל לראות מבעד לשכבת המילים החיצונית.

ולכן אני בעד הבעד ונגד הנגד.

מי שמכחיש את קיומה של 'תנועת הנגד' בישראל מוזמן לעלעל בעיתון הקרוב אליו. כשמישהו אומר שהוא אוהב את עם ישראל מיד יטענו נגדו שהוא גזען, כשמישהו אומר שהוא אוהב את הארץ אומרים שהוא מסוכן לשלום, כשמישהו אוהב את המדינה שלו הוא פאשיסט, וכשמישהו אוהב את מסורת עמנו העתיקה, העשירה והיפה, הוא חשוך.

תנועת ה'נגד' נלחמת נגד היהדות, נגד הציונות, נגד מדינת ישראל, נגד תורת ישראל, נגד ארץ ישראל, נגד עם ישראל. ובפרט נגד אלה שמייצגים אותם במובהק: נגד החרדים, נגד המתנחלים, נגד הימנים או הלאומיים. באופן כללי היא פשוט נגד החיים, נגד הטוב. ובשורשה היא נגד אלוקי ישראל.

מטרת הבלוג היא לאסוף אבני בניין, ולבנות את כוחות ה'בעד' ולאחדם נגד ה'נגד', כי אני מאמינה באמונה שלמה שגם אם לפעמים נראה שאבדה לנו דרכנו, לא אבדה תקוותנו.