בעד הכרת הטוב

במוזיקה הישראלית המאמינה על כל גווניה (זמר עברי, זמר מזרחי, פופ ישראלי כמו של עוזי חיטמן, רוק יהודי כמו של מאיר אריאל), יש פשטות, עדינות, ואמונה תמימה - רגש של קרבה לאלוקים, הנוגע בנימי הנפש. השירים האותנטיים הללו מבטאים את הניגון הפנימי של ישראלים רבים, ומגלים את מי שאנחנו באמת. בין שירי האמונה הישראלים מצויים שירים רבים שמביעים רגש תודה, כמו "תודה על כל מה שבראת", "מודה אני" ו"הללוי-ה".

הכרת הטוב היא ערך חשוב במסורת ישראל, והיא הבסיס לכל התפילה והברכות. היא מבוססת על היכולת לראות ולהעריך את הטוב (שאנו לומדים מהבורא: "וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", בראשית א' ד'), ומבטאת את היכולת להודות ולשמוח על השפע ועל כל הטוב שקיבלנו מה'. אנחנו לא מכירים תודה לתועלת חברתית - בשביל מי שעשה לנו טובה, או בשביל שהחברה תתנהל כמו שצריך, או כערך מוסרי - כי כפיות טובה זה רע, או כי זה להיות בני אדם טובים, אלא כזכות וכחובה - כי זו היכולת המיוחדת שלנו, וגם לפעמים הקושי הגדול שלנו, כיהודים: להודות.

כישראלים, הכרת תודה היא רגש בסיסי ומתאים לנו כל כך, כי היום אנחנו שוב יושבים בארץ אבותינו, כמו שקיווינו, כמו שהובטחנו. אם אנו מבינים באמת את גודל הנס שנעשה לנו, שבי ציון, אנו מתמלאים בשמחה ובהודיה. "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה... הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים" (תהילים קכ"ו). ואכן, חלק גדול כל כך מהכרת התודה היהודית קשור תמיד לשיבתנו ולישיבתנו בארץ: בברכת המזון ("נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה [...] ככתוב: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", דברים ח' י'), בברכת הביכורים, ועוד.

אך בחלק גדול משירי האמונה ה"חילוניים", לצד הכרת תודה מבצבצת נימת תלונה: "על הטובה והרעה והטובה", "ולא היה שלום", "על הדבש ועל העוקץ", "בארץ של חלב, מרור ודבש". כאן רואים את ההבדל בין שירי אמונה "חילונים" ו"דתיים". עבור הדתיים שבינינו, כל נימת תלונה כזו, כשהיא מופנית כלפי אלוקים, צורמת לאוזן. היא לא מהווה חלק מהקאנון היהודי שמבוסס על הכרת תודה שלמה, בוטחת, כי אף שהיא דקה, יש בה משהו מכפיות הטובה, ולכן מחוסר האמונה.

ואכן, בשירים אחרים, הנימה הדקה של תלונה הופכת למרכיב מרכזי של כפיות טובה. וכשכפיות הטובה היא לא רק נימה צורמת בשיר, אלא הקול המרכזי שנשמע בתרבות שלנו, ומקבל במה ערב ובוקר בכל כלי תקשורת רענן, היא אפילו מזכירה את חטא המתלוננים במדבר.

אולי אפשר לומר בזהירות רבה שחוסר הכרת תודה הוא בעיית הבעיות של החברה הישראלית.