יום שלישי, 8 במרץ 2011

בעד בריאות נפש

כדי להבין מה מניע את השמאל הקיצוני בישראל, קבוצה שולית ששנאתה העצמית הפכה לתופעה פסיכו-פתולוגית החורגת מכל תופעה דומה בעולם, כדאי לקרוא את דבריו של יוסף מישל דוד על "הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני - ענת קם כמשל".

טעות בסיסית הוא מושג בפסיכולוגיה האדלריאנית שמשמעו טעות שאדם נידון לחזור עליה שוב ושוב, עד שיבין את שורשה הטמון בחווית ילדות ויתקן אותה. הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני באה לידי ביטוי בדרכים רבות. אין ספק ששנאה עצמית וניכור מהזהות היהודית הפכו למניע רב עוצמה בפעילות השמאל הישראלי, מתעמולה פסימית ותבוסתנית, דרך עידוד התערבות מדינית זרה ועד בגידה של ממש ופגיעה בביטחון המדינה (מרגלים שהעבירו מידע סודי או נפגשו עם רבי מרצחים בעיצומן של אינתיפאדות). היא הפכה לחלק אינטגרלי מהתרבות והאמנות שהוא מייצר, לדוגמה: בסרטים ישראלים רבים מוצג החייל הישראלי כמובס, טרוף עיניים, נכה, מבולבל ועלוב, בעוד דמות הערבי מוצגת בהערצה כנעים הליכות ומכניס אורחים, איש אדמה שורשי ואצילי הקשור לטבע ולמולדתו, בעל הכרה לאומית ואינו מתפשר על זהותו.

לטענת דוד, בבסיס הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני בישראל עומדת השואה, שתומצתה בעיני אותם אנשים לכדי רצון "לא להיות כמו הגרמנים הנאצים". אך כמובן שזה הפוך: היהודים, שהלכו אז כצאן לטבח, נותרו עם תמים המבקש לשתף פעולה עם אויביו ב'הסכמי שלום' ו'יד מושטת לשכנות טובה', בעוד מי שמזכיר את הנאצים הגרמנים (בכוונות ולא במעשים, ב"ה - אבל מחוסר יכולת ולא מחוסר רצון), הם 'הנאצים הפלשתינים', כפי שכינה ברל כצנלסון, איש מפלגת העבודה ומייסד ההסתדרות, את הערבים בארץ-ישראל עוד לפני המלחמות והטרור.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שתופעת השנאה העצמית על אופיה הפסיכו-פתולוגי מלווה את העם היהודי הרבה לפני השואה. כבר אז, ב-1936, שאל כצנלסון: "היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".

דוד מסביר שהטעות הבסיסית הזו "מתלבשת יפה על המוסר הנוצרי", ואכן כמידת אימוץ התרבות המערבית מידת ה'שמאלנות הקיצונית'. אימוץ אידאולוגיה הנובעת מהתרבות האירופאית הרוויה בשנאת ישראל מביא לשנאת ישראל. הגיוני. אותם אנשים הפנימו את המוסר הנוצרי, המקדש את המוות על פני החיים, ואת האנטישמיות.

בנוסף, יש כאן תסמונת הקרבן, קרבנות לאלימות המפתחים הזדהות עם תוקפיהם ומתמכרים לשליטת החזק, האלים והתוקפן (כגון תסמונת האשה המוכה, נשים מוכות המפתחות פאסיביות והאשמה עצמית, ותסמונת שטוקהולם, שבויים המפתחים הזדהות עם חוטפיהם). בהתאם, השמאל הקיצוני בישראל מעריץ את 'הבעל המכה' ואינו מסוגל להשתחרר ממנו, ופיתח הפרעה נפשית של הזדהות עם הערבים ועם מדיניות אנטי-ישראלית ואנטישמית בעולם.

לדעתי בבסיס הטעות הבסיסית מצויה הכמיהה לגלות ולעבדות, הרצון להיות משועבדים לעם זר ולהיכנע לו כמו שהתרגלנו במשך אלפיים שנות גלות, כמיהה פתולוגית של עם ששכח להיות עצמאי, שיש לרפא אותה לפני שבאמת תביא לגלות נוספת.

ואם ננסה לחדור לשורש העניין ממש, מדובר בכמיהה למוות.

כפתרון מציע דוד "חינוך יהודי, מוסר יהודי, לימוד תנ"ך ומורשת ישראל, היכולים לעזור לנוער לבנות חשיבה ישראלית בריאה ונקייה משנאה עצמית, הדוגלת בלאומיות יהודית ישראלית בריאה. לגבי המבוגרים שבעמנו, הם יזדקקו כנראה לטיפול פסיכולוגי עמוק יותר."

11 תגובות:

  1. אז אם אתחנך כיהודי, ארכוש את המוסר הנכון, אקרא בתנ"ך ואשנן את מורשת ישראל, האם אז אהיה האדם הטוב? המועיל לבריות ואוהב אדם?
    כי מה שאני מכיר ביהדות, בין כל הצללים, זו התייחסות מתנשאת ובלתי אנושית כלפי כל מי שאינו "זכה" להיות יהודי. התנ"ך מלא באלימות בשם האל ובמצוותו, ומורשת ישראל היא גיבוב של הסתרות והעלמות של אירועים שלא רוצים שתדעי.
    אז אם אני צריך לבחור בין שתי האפשרויות המנוגדות שהבאת כאן, כנראה שאעדיף לכמוהה למוות, כי בחיים שאת מציעה אני לא רואה טעם.

    השבמחק
  2. אתה לא מכיר את היהדות שאני מכירה... אתה לא חושב שיהיה חכם להכיר אותה מבפנים ולא דרך התנועה המתנגדת לה?

    השבמחק
  3. האם נתתי לך סיבה לחשוב שאני מכיר את היהדות דרך תנועה המתנגדת לכך? ולמה, אם כבר העלית את זה, את חושבת שביקורת הינה "התנגדות"? הרי ביהדות, כפי שאני מכיר אותה, תמיד היה מקום להתפתחות ועידוד המחשבה והחקירה. הבעיה, וזו חלק מהביקורת, שכיום יש יהדות "נכונה", שמוגדרת, מין הסתם, ע"י הכת השלטת(או יותר נכון הכת הקרובה לשלטון) וכל מי שרואה דברים אחרת, או חו"ח מעז למתוח ביקורת, מוגדר במגוון שמות החל מ"שמאלני", "בוגד", "ערב רב" וכד'.

    השבמחק
  4. נכון, גם חינוך לילדים שלך כולל ביקורת בונה, אבל יש התנגדות ושנאה טהורה, 'תנועת הנגד' נגד היהדות שמציפה את העיתונים והתרבות שלנו. הכל תלוי אם זה בא מאהבה...

    השבמחק
  5. אני אשמח אם תוכלי להגדיר לי את ההבדלים, מבחינתך, בין ביקורת בונה להתנגדות טהורה. איפה עובר הגבול בינהם? האם כשאני מצביע על עיוותים ועוולות אצל המחנה שלי, אני מבקר או שונא?

    השבמחק
  6. תלוי מאיפה אתה בא, אהבה ובניה או שנאה ושליליות, רצון לתקן או לנתץ?

    השבמחק
  7. העניין הוא שהאהבה של אחד, ונסיונות הבניה שלו, מתפרשים אצל אחר שנאה ושליליות. הקושי הגדול של כל אחד ואחד מאיתנו זה להבין שהצד השני לא "רע".

    השבמחק
  8. אהבה תמיד מזהים.

    הצד השני הוא לא רע, אני מסכים.
    הוא פשוט משחק לכוחות שהם לא הכי הכי...למשל:

    http://schmuckupation.wordpress.com/2011/04/08/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a1%d7%93%d7%a7-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99/

    השבמחק
  9. לא להיות כמו הגרמנים זה :
    לא להיכנע כליל לנרטיב העצמי.
    לא להגזים עם הדמוניזציה של האויב,
    לא לפתח זהות שהופכת בלי כוונה את הזר למוקצה,
    לא להאמין למנהיגים
    לא להאמין לפוליטיקאים
    לא להאמין במוסריות של עצמנו
    לא להאמין בפתרונות קסם לבעיות קיומיות
    לא להתמסר לאידיאולוגיות
    כן לאפשר למיעוטים להתבולל ולהיטמע בתוכנו בקלות,
    וכן להיזהר מדמגוגים גם כשאנחנו כן מסכימים איתם

    השבמחק
  10. רויטל, את קצת מיתממת בהצגת היהדות כשופעת אהבה לכולם. אמנם יש זרמים המדגישים את השווה ביננו לאחרים - אבל הם רפורמיים וקונסרבטיביים ולא כל כך פופולריים בארצינו (אם כי במגמת עליה). כמו כן, סביר להניח שהערכים שלהם מושפעים מאד מההומניזם החילוני.
    היהדות עצמה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקהילות הדתיות בארצינו, החרדים והדתיים לאומיים (אני נוקטת בהכללה עצומה, כיוון שהקהילות הללו מחולקות לתת קהילות שונות, אך בכל זאת, לשם הדיון...) הן המובילות בארץ בשנאת הזר - ולא מדובר "רק" בערבים, שאתם ודאי תטענו שזה בגלל שהם "אויבים", אלא בכל מי שאינו יהודי (יהא דרוזי, סודני או עד יהוה).
    וכדי שלא תאשימי אותי בחוסר היכרות מבפנים - אציין שאני דתלש"ית שגדלה ובגרה בבני ברק, ר"ל.

    השבמחק
  11. ריקי, אינני מציגה את היהדות כשופעת אהבה לכולם ושם הבלוג שלי הוא "רק אהבת ישראל". עם זאת, אין סתירה בין יהדות להומאניות - ההומאניות כלולה ביהדות והתפתחה מהיהדות. אך אני סבורה שההומניזם המערבי בפני עצמו, כשהוא לא מבוסס על מוסר היהדות אלא על 'מוסר' נוצרי, הוא אכזרי, מסולף ופגום; אין ספק שגרמניה היתה פסגת התרבות המערבית.

    השבמחק