המניע העמוק ביותר הקיים בתוך כל יצור חי הוא יצר ההישרדות. אמנם, מצד אחד, זה גורם לכך שאפשר להפעיל מניפולציה על אנשים, לשחק על התקוות והפחדים הקיומיים שלהם ולהפעילם כרצונך. וכמו כן, הפחדים והחרדות הנובעים מיצר ההישרדות עלולים לשתק ולגרום להזיות של בריחה מהתמודדות עם המציאות, באופן שמנוגד בדיוק למטרתם ההישרדותית המקורית. אנו פגיעים ורגישים למניפולציות מצד גורמים אינטרסנטיים, המספקות לנו סיפור שנרצה להאמין בו בכל מחיר. זה מסוכן. דווקא לכן כמיהתנו לביטחון ושקט וחרדותינו הקיומיות מהוות את עקב אכילס שלנו. דווקא מאבק הישרדותי דורש פיכחון ועירנות מתמדת.
מצד שני, בלי יצר ההישרדות לא היינו שורדים... אז בואו נשתמש בתכונות הטובות שהוא מקנה, כמו אומץ, זהירות ופיכחון, ולא בתכונות השליליות שהוא עלול להקנות, כמו חרדה, שיתוק ובריחה מהצציאות, ונישיר אליה מבט מפוכח וכן.
אנו שרויים במאבק הישרדותי מתמיד. "רבת שכנה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה" (תהילים ק"כ). 'הסכסוך' הערבי-ישראלי, כינוי מניפולטיבי שמורה שכביכול יש פה הדדיות, הוא בעצם מלחמה חד-צדדית של הערבים נגד הישראלים, הנמשך עוד מלפני קום המדינה, ואם לא ייפתר משורשו, עשוי להימשך לנצח. הסיבה היא שאותו 'סכסוך', או מלחמה חד-צדדית כאמור, אינו טריטוריאלי, אלא קונספטואלי. אין עניינו ב'שטחים' אלו או אחרים, אלא בעצם הרעיון של מדינה יהודית. החלום ה'פלשתיני' הוא חיסולה של מדינת ישראל. באמנה הלאומית הפלשתינית מופיע בגלוי הפתרון הסופי לבעיית הציונות ומדינת היהודים, מדינת ישראל.
ה'פלסטינים' לא מעוניינים במדינה. 'המאבק למען מדינה פלסטינית' הוא תחבולה. זו הסיבה לחוסר הוויתור ה'פלשתיני' על הגבולות וזו הסיבה האמיתית לגרירת הרגליים האינסופית במשאים ומתנים עם ישראל סביב ההכרזה על סיום ה'סכסוך'. 'תהליך השלום' ורעיון 'המדינה הפלסטינית' הוא חלק מתכנית השלבים הערבית: התכנית למחוק את ישראל באמצעות שילוב של מאבק מזוין ודיפלומטי לסירוגין, בשילוב דה-לגיטימציה גוברת למדינת ישראל. הסכנה שבשיתוף פעולה עם תכנית השלבים הערבית היא שכל שיתוף פעולה כזה מקדם אותה, וזה בלתי הפיך.
באותו יום שחתם על "הצהרת העקרונות" בהסכמי אוסלו, יאסר ערפאת התראיין לטלוויזיה הירדנית ואמר: "מטרתנו היא לקחת כל שטח שנוכל, ולהשתמש בו כקרש קפיצה לקחת עוד, באופן דיפלומטי או מזוין, עד שבעזרת המדינות הערביות נוכל להנחית מכה סופית נגד ישראל".
אין טעם לדבר על 'פתרון הסכסוך' או 'שלום' - מילים ריקות, שקרים וכזבים, שאמנם אנו כמהים להאמין בהם, אך עלינו לזכור שאסור ליהודי לטמון את הראש בחול ואסור ליהודי להאמין באשליות שווא. זהו אחד הלקחים החשובים שעמנו למד מהשואה. מנהיגים, אנשי תקשורת ו'אנשי רוח' נטלו את תפקיד נביאי השקר ש"הטעו את עמי לומר שלום שלום ואין שלום" (יחזקאל י"ג, י'), בנו עבורנו בקפידה אוטוסוגסטיה מסוכנת, וגרמו לנו להשלות את עצמנו ש'השלמה' עם הערבים אפשרית. ה'אליטה' השולטת בתקשורת, באקדמיה, בבתי המשפט משתפת פעולה עם אויבינו המוצהרים בשטיפת מוח לאומית, המציאה את המושג 'השטחים הכבושים' והדביקה אותו ליהודה ושומרון. תוכנתנו לחשוב שאם רק נוותר על יהודה ושומרון יבוא שלום על ישראל. כמובן שאין קשר בין 'שלום' לבין ויתור על חבלי יהודה ושומרון, ובכל זאת הם קשורים בעינינו באופן בל יינתק, כי נעשתה כאן עבודה רבה של תעמולה: לדוגמה שימוש במושגים זהים אך בעלי משמעות שונה עבור יהודים ועבור ערבים. בעוד אנו סבורים שה'כיבוש' שמדובר עליו הוא ה'כיבוש' של שטחי יהודה ושומרון, ה'כיבוש' שהערבים מדברים עליו הוא ה'כיבוש' של כל מדינת ישראל. הם מדברים על כל היהודים החיים בשלטון ריבוני בארץ ישראל. לא על "שטחי 67'" אלא על "שטחי 48'". לא על נוכחות יהודית בחברון על אלא על נוכחות יהודית בירושלים. לא על גבעות ריקות בהרי המרכז אלא גם על ערי השפלה, על הגליל, על הנגב, על תל אביב ויפו, על חיפה ועכו, על באר שבע וערד.
למה? למה הם רוצים לוותר על חבלי ארץ כשהם יודעים שזה לא יקדם ביטחון ושלום על ישראל?
יש כמה סיבות לכך. הראשונה היא פחד מהערבים שחיים שם. השניה היא פחד מעצמאות ושלטון ריבוני. והשלישית היא שיהודה ושומרון הם לא רק חבלי ארץ, אלא זהות עברית עתיקה. הם לא מסוגלים להתמודד עם מדינה שמגלה את זהותה היהודית כמו שקרה לאחר מלחמת ששת הימים. הם מעוניינים למחוק את הזהות היהודית של מדינת ישראל.
זו הסיבה העמוקה ביותר ללהיטות האובססיבית כל כך של אותה כת אנטי-יהודית בתוכנו להעביר אותנו שטיפת מוח. הם הרי לא תמימים מספיק להאמין באשליות שהם מוכרים. אף אחד מהם לא חושב שהפיכת חבלי ארץ נוספים לערביים יקרב שלום על ישראל, ולמעשה הם יודעים שזה רק יגביר את האמביציה שלהם להשמידנו. ובכל זאת הם להוטים לוותר על לב מולדתנו. לעזאזל השלום, לעזאזל אחיהם, ולעזאזל הרגש שפעם בלב עם שנשאר נאמן למולדתו במשך אלף ותשע מאות שנים. בדיוק בגלל הרגש הזה, שמפחיד אותם. בדיוק בגלל שהם פשוט לא מסוגלים להתמודד עם המטען הזהותי, ההיסטורי, של ארץ אבותינו, מולדתנו ההיסטורית העתיקה. הרצון לחסל את הזהות היהודית של מדינת ישראל כל כך עמוק ולא רציונאלי, שהם משתוקקים לבנות את פלשתינה אפילו על חורבות ישראל, כפי שניבא רבין: "מדינה פלשתינית תקום רק על חורבותיה של ישראל".
ואיך הם הצליחו לרמות ולהשלות אותנו ככה?
הצליחו למכור לנו שקרים ולעבוד עלינו בעזות מצח כל כך ברורה... כי גם אנחנו מתכחשים למי שאנחנו. איבדנו כל זהות, ושכחנו מי אנחנו ולמה אנחנו כאן.
מה עושים?
רואים למה הם הטיפו... ועושים ההיפך. אם הם הטיפו לנסיגה מלב המולדת, ברור שמאבק ההישרדות שלנו דורש את הפרחת ויישוב לב מולדתנו. אם הם הטיפו להשלמה עם אויבינו, ברור שמאבק ההישרדות שלנו דורש את סילוקם מארצנו. אם הם הטיפו לבריחה מהזהות שלנו, ברור שמאבק ההישרדות שלנו דורש היאחזות בה בכל מחיר.
מדוע יש להחיל את הריבונות הישראלית ביו"ש?
א) כי זוהי לב מולדתנו. יהודה ושומרון הם הם ערש המולדת, ארץ האבות, ארץ ישראל העתיקה. דור המייסדים היו אנשי "ארץ ישראל השלמה" בכל נימי נפשם: הם חשו וידעו שזוהי אדמת חיינו. כמו שלא "מוותרים" על אמא, לא "מוותרים" על המולדת. כל שעל מאדמתנו הוא שלנו, חיוני לעצם קיומנו וחיינו כאן. דוד בן גוריון אמר: "אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם לארצו. אין זה מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו סמכותו של העם היהודי כולו, החי אתנו היום, לוותר על איזה שהוא חלק בארץ. זוהי זכות האומה לדורותיה, זכות שאין להפקיעה בשום תנאי. אילו היו היהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זו, אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום וויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורית".
ב) להפסיק את הדה-לגיטימציה הגוברת למדינת ישראל. ויתור על הזכות על ארץ האבות העתיקה שקול לויתור על זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל כולה. ויתור על הזכות ביהודה ושומרון הוא ויתור על הזכות בארץ ישראל כולה. העמדה הישראלית לא מנסה בכלל להתמודד עם ההתנגדות לעצם זכות קיומה של מדינת ישראל - בצדק. אסור לתת לטענות אלה במה או לשתף איתן פעולה, ועצם התגובה להן נותנת להן כביכול לגיטימיות. אבל שכחנו שה'סיפור הציוני' כולו תלוי בכך של'פלסטינים' אין טענה לשום דבר. זה משהו שהימין מבין בעוד השמאל (השמאל הציוני שנותר) מסרב להבין: אם מכירים בזכותם של ה'פלסטינים' למשהו בכלל, מכירים בכך שישראל ביצעה עוול ל'פלסטינים' בעצם קיומה (ה'נכבה', או 'שואה' בעברית) - ומערערים על הציונות ויעדיה. ואז, ללא קשר לכוחו של הצבא או ההייטק או כל דבר אחר, העולם יחשוב שהיא לא לגיטימית. אנשים יתחילו לומר שהחלטת האו"ם מס' 181 היתה טעות, שהפרוייקט הציוני כולו הוא פשע. הערבים מבינים זאת היטב. התנועה האנטי ישראלית בעולם מבינה זאת היטב.
מצד שני, בלי יצר ההישרדות לא היינו שורדים... אז בואו נשתמש בתכונות הטובות שהוא מקנה, כמו אומץ, זהירות ופיכחון, ולא בתכונות השליליות שהוא עלול להקנות, כמו חרדה, שיתוק ובריחה מהצציאות, ונישיר אליה מבט מפוכח וכן.
אנו שרויים במאבק הישרדותי מתמיד. "רבת שכנה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה" (תהילים ק"כ). 'הסכסוך' הערבי-ישראלי, כינוי מניפולטיבי שמורה שכביכול יש פה הדדיות, הוא בעצם מלחמה חד-צדדית של הערבים נגד הישראלים, הנמשך עוד מלפני קום המדינה, ואם לא ייפתר משורשו, עשוי להימשך לנצח. הסיבה היא שאותו 'סכסוך', או מלחמה חד-צדדית כאמור, אינו טריטוריאלי, אלא קונספטואלי. אין עניינו ב'שטחים' אלו או אחרים, אלא בעצם הרעיון של מדינה יהודית. החלום ה'פלשתיני' הוא חיסולה של מדינת ישראל. באמנה הלאומית הפלשתינית מופיע בגלוי הפתרון הסופי לבעיית הציונות ומדינת היהודים, מדינת ישראל.
ה'פלסטינים' לא מעוניינים במדינה. 'המאבק למען מדינה פלסטינית' הוא תחבולה. זו הסיבה לחוסר הוויתור ה'פלשתיני' על הגבולות וזו הסיבה האמיתית לגרירת הרגליים האינסופית במשאים ומתנים עם ישראל סביב ההכרזה על סיום ה'סכסוך'. 'תהליך השלום' ורעיון 'המדינה הפלסטינית' הוא חלק מתכנית השלבים הערבית: התכנית למחוק את ישראל באמצעות שילוב של מאבק מזוין ודיפלומטי לסירוגין, בשילוב דה-לגיטימציה גוברת למדינת ישראל. הסכנה שבשיתוף פעולה עם תכנית השלבים הערבית היא שכל שיתוף פעולה כזה מקדם אותה, וזה בלתי הפיך.
באותו יום שחתם על "הצהרת העקרונות" בהסכמי אוסלו, יאסר ערפאת התראיין לטלוויזיה הירדנית ואמר: "מטרתנו היא לקחת כל שטח שנוכל, ולהשתמש בו כקרש קפיצה לקחת עוד, באופן דיפלומטי או מזוין, עד שבעזרת המדינות הערביות נוכל להנחית מכה סופית נגד ישראל".
אין טעם לדבר על 'פתרון הסכסוך' או 'שלום' - מילים ריקות, שקרים וכזבים, שאמנם אנו כמהים להאמין בהם, אך עלינו לזכור שאסור ליהודי לטמון את הראש בחול ואסור ליהודי להאמין באשליות שווא. זהו אחד הלקחים החשובים שעמנו למד מהשואה. מנהיגים, אנשי תקשורת ו'אנשי רוח' נטלו את תפקיד נביאי השקר ש"הטעו את עמי לומר שלום שלום ואין שלום" (יחזקאל י"ג, י'), בנו עבורנו בקפידה אוטוסוגסטיה מסוכנת, וגרמו לנו להשלות את עצמנו ש'השלמה' עם הערבים אפשרית. ה'אליטה' השולטת בתקשורת, באקדמיה, בבתי המשפט משתפת פעולה עם אויבינו המוצהרים בשטיפת מוח לאומית, המציאה את המושג 'השטחים הכבושים' והדביקה אותו ליהודה ושומרון. תוכנתנו לחשוב שאם רק נוותר על יהודה ושומרון יבוא שלום על ישראל. כמובן שאין קשר בין 'שלום' לבין ויתור על חבלי יהודה ושומרון, ובכל זאת הם קשורים בעינינו באופן בל יינתק, כי נעשתה כאן עבודה רבה של תעמולה: לדוגמה שימוש במושגים זהים אך בעלי משמעות שונה עבור יהודים ועבור ערבים. בעוד אנו סבורים שה'כיבוש' שמדובר עליו הוא ה'כיבוש' של שטחי יהודה ושומרון, ה'כיבוש' שהערבים מדברים עליו הוא ה'כיבוש' של כל מדינת ישראל. הם מדברים על כל היהודים החיים בשלטון ריבוני בארץ ישראל. לא על "שטחי 67'" אלא על "שטחי 48'". לא על נוכחות יהודית בחברון על אלא על נוכחות יהודית בירושלים. לא על גבעות ריקות בהרי המרכז אלא גם על ערי השפלה, על הגליל, על הנגב, על תל אביב ויפו, על חיפה ועכו, על באר שבע וערד.
למה? למה הם רוצים לוותר על חבלי ארץ כשהם יודעים שזה לא יקדם ביטחון ושלום על ישראל?
יש כמה סיבות לכך. הראשונה היא פחד מהערבים שחיים שם. השניה היא פחד מעצמאות ושלטון ריבוני. והשלישית היא שיהודה ושומרון הם לא רק חבלי ארץ, אלא זהות עברית עתיקה. הם לא מסוגלים להתמודד עם מדינה שמגלה את זהותה היהודית כמו שקרה לאחר מלחמת ששת הימים. הם מעוניינים למחוק את הזהות היהודית של מדינת ישראל.
זו הסיבה העמוקה ביותר ללהיטות האובססיבית כל כך של אותה כת אנטי-יהודית בתוכנו להעביר אותנו שטיפת מוח. הם הרי לא תמימים מספיק להאמין באשליות שהם מוכרים. אף אחד מהם לא חושב שהפיכת חבלי ארץ נוספים לערביים יקרב שלום על ישראל, ולמעשה הם יודעים שזה רק יגביר את האמביציה שלהם להשמידנו. ובכל זאת הם להוטים לוותר על לב מולדתנו. לעזאזל השלום, לעזאזל אחיהם, ולעזאזל הרגש שפעם בלב עם שנשאר נאמן למולדתו במשך אלף ותשע מאות שנים. בדיוק בגלל הרגש הזה, שמפחיד אותם. בדיוק בגלל שהם פשוט לא מסוגלים להתמודד עם המטען הזהותי, ההיסטורי, של ארץ אבותינו, מולדתנו ההיסטורית העתיקה. הרצון לחסל את הזהות היהודית של מדינת ישראל כל כך עמוק ולא רציונאלי, שהם משתוקקים לבנות את פלשתינה אפילו על חורבות ישראל, כפי שניבא רבין: "מדינה פלשתינית תקום רק על חורבותיה של ישראל".
ואיך הם הצליחו לרמות ולהשלות אותנו ככה?
הצליחו למכור לנו שקרים ולעבוד עלינו בעזות מצח כל כך ברורה... כי גם אנחנו מתכחשים למי שאנחנו. איבדנו כל זהות, ושכחנו מי אנחנו ולמה אנחנו כאן.
מה עושים?
רואים למה הם הטיפו... ועושים ההיפך. אם הם הטיפו לנסיגה מלב המולדת, ברור שמאבק ההישרדות שלנו דורש את הפרחת ויישוב לב מולדתנו. אם הם הטיפו להשלמה עם אויבינו, ברור שמאבק ההישרדות שלנו דורש את סילוקם מארצנו. אם הם הטיפו לבריחה מהזהות שלנו, ברור שמאבק ההישרדות שלנו דורש היאחזות בה בכל מחיר.
מדוע יש להחיל את הריבונות הישראלית ביו"ש?
א) כי זוהי לב מולדתנו. יהודה ושומרון הם הם ערש המולדת, ארץ האבות, ארץ ישראל העתיקה. דור המייסדים היו אנשי "ארץ ישראל השלמה" בכל נימי נפשם: הם חשו וידעו שזוהי אדמת חיינו. כמו שלא "מוותרים" על אמא, לא "מוותרים" על המולדת. כל שעל מאדמתנו הוא שלנו, חיוני לעצם קיומנו וחיינו כאן. דוד בן גוריון אמר: "אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם לארצו. אין זה מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו סמכותו של העם היהודי כולו, החי אתנו היום, לוותר על איזה שהוא חלק בארץ. זוהי זכות האומה לדורותיה, זכות שאין להפקיעה בשום תנאי. אילו היו היהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זו, אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום וויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורית".
ב) להפסיק את הדה-לגיטימציה הגוברת למדינת ישראל. ויתור על הזכות על ארץ האבות העתיקה שקול לויתור על זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל כולה. ויתור על הזכות ביהודה ושומרון הוא ויתור על הזכות בארץ ישראל כולה. העמדה הישראלית לא מנסה בכלל להתמודד עם ההתנגדות לעצם זכות קיומה של מדינת ישראל - בצדק. אסור לתת לטענות אלה במה או לשתף איתן פעולה, ועצם התגובה להן נותנת להן כביכול לגיטימיות. אבל שכחנו שה'סיפור הציוני' כולו תלוי בכך של'פלסטינים' אין טענה לשום דבר. זה משהו שהימין מבין בעוד השמאל (השמאל הציוני שנותר) מסרב להבין: אם מכירים בזכותם של ה'פלסטינים' למשהו בכלל, מכירים בכך שישראל ביצעה עוול ל'פלסטינים' בעצם קיומה (ה'נכבה', או 'שואה' בעברית) - ומערערים על הציונות ויעדיה. ואז, ללא קשר לכוחו של הצבא או ההייטק או כל דבר אחר, העולם יחשוב שהיא לא לגיטימית. אנשים יתחילו לומר שהחלטת האו"ם מס' 181 היתה טעות, שהפרוייקט הציוני כולו הוא פשע. הערבים מבינים זאת היטב. התנועה האנטי ישראלית בעולם מבינה זאת היטב.
ב) בגלל הצדק. על פי המשפט הבינלאומי, מדינת ישראל היא הריבון ביהודה ושומרון גם אם היא מנסה להתכחש לכך.
ג) מבחינה בטחונית-קיומית, ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון היא הדרך היחידה לשמור על ישראל.
ג) מבחינה בטחונית-קיומית, ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון היא הדרך היחידה לשמור על ישראל.
מדינת טרור ערבית-מוסלמית חמש דקות מפתח תקווה וכפר סבא, בתקווה הנואלת שתל אביב לא תהפוך לעוטף עזה הבאה, היא אשליה במקרה הטוב, ואם תתממש תהיה אסון קולוסאלי. השמדה עצמית. ריכוז היהודים בגבולות מצומצמים של רצועת חוף קטנה וצרה שמשני צדדיה מדינות ערביות עוינות, הוא רעיון הבל מסוכן, כשאבא אבן, חבר מפלגת העבודה ושגריר ישראל באו"ם, כינה בשם 'גבולות אושוויץ' את הגבולות שמלפני מלחמת ששת הימים.
ג) הקמת מדינה ערבית ביהודה ושומרון תעניק 'זכות שיבה' ותביא למחיקת מדינת ישראל.
בעוד המדינה הפלשתינאית תהיה ריקה מיהודים - יודן-ריין - מדינת ישראל תישאר מדינה דו לאומית. למעשה לא מובטח רוב יהודי מוצק לאורך זמן גם בה, שהרי כבר כעת למעלה 20% מאזרחי ישראל הם ערבים, ובמחוז הצפון כבר למעלה ממחצית האזרחים הם ערבים. אבל בוודאי שלא תהיה שום דרך לפקח על שיעורי הילודה וההגירה ב'פלסטין'. על פי רישומי האו"ם ישנם שבעה מיליון 'פליטים פלסטיניים' בעולם. כבר כעת ישנה היערכות בשטח לקלוט מיליוני מהגרים: בניית חמש ערים ערביות המתוכננות לאכלס 100,000 תושבים ערבים כל אחת, שאת בנייתן ותשתיותיהן מספקת מדינת ישראל. עיר אחת כבר הוקמה: רוואבי, 'גבעתיים' בעברית. בשאר אל-מצרי, המשקיע המיליונר מדובאי שהקים את רוואבי, אמר: "ברוואבי ייסדתי את פלסטין, שבירתה ירושלים". מלבד זאת, לאחר זמן יבואו דרישות על זכות לנשק למען "התגוננות עצמית", והנה לנו צבא ערבי חמוש בנשק מתקדם שתי דקות מכפר סבא.
ה) מלבד זאת, יש מי שמאמין שבגלל שוויתרנו על ארץ ישראל ומאסנו בה היתה לנו בכיה לדורות, חורבן שני בתי מקדש ויציאה לגלות, ולא מעוניין לחזור על זה שוב.
ה) מלבד זאת, יש מי שמאמין שבגלל שוויתרנו על ארץ ישראל ומאסנו בה היתה לנו בכיה לדורות, חורבן שני בתי מקדש ויציאה לגלות, ולא מעוניין לחזור על זה שוב.
לפיכך עלינו להחיל ריבונות ישראל ביהודה ובהרי המרכז, תוך הצבת אולטימטום ל'רשות הפלשתינאית' לפיו על הערבים להכיר באופן מלא בזכויות עם ישראל בכל ארצו - או פינוי למדינות ערב. במידה ולא יסכימו, וזו האפשרות הריאלית יותר, נגרש אותם מעל אדמתנו במסגרת פינוי-פיצוי כמו ב'תכנית ההתנתקות'. במידה ויסכימו, נחיל ריבונות ישראלית על כל הישובים היהודיים ועל כל השטח הריק ביהודה ושומרון, ונדון במעמדם של הגושים (גושי הישובים הערביים) ושל תושביהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה