בימינו השתרשה הכפירה בערכים מוחלטים. הכל יחסי, אין באמת טוב ורע, או שקר ואמת, הכל בעיני המתבונן. היחסיות המוסרית הפוסט-מודרנית ערערה את עוגני התרבות ויסודות המוסר בתרבות המערבית: לחץ חברתי המיר את היושר הפנימי, תקינות פוליטית החליפה את חקר האמת, השאיפה 'להיראות טוב' באה במקום השאיפה להיות טוב.
עמים אחרים אולי יכולים להרשות לעצמם להתדרדר לניהיליזם, אך לא אנחנו. מכמה סיבות, אבל אחת המובנות היא שאין לנו את הפריבילגיה לכפור בקיומם של טוב ורע: אך לא מזמן ניצבנו מול תמצית הרוע עלי אדמות, שבחר לכוון את מאמציו דווקא נגדנו. ואם יש רוע מוחלט, יש טוב מוחלט. זו הסיבה לאובססיה המוסרית של היהדות, ולחלוקה הבלתי נלאית בין צדיקים לרשעים, בתורה, בנביאים, בתהילים: יש טוב ורע. יש אמת ושקר.
קל להבחין בין טובים לרעים. מהות הרוע היא נגד: מרד (נמרוד בונה מגדל בבל), מלחמה ('מיין קאמפף' זה "מאבקי", "מלחמתי"), התנגדות ('תנועת ההתנגדות' הערבית). לחבריי הגרים בחו"ל שרוצים להבין מי 'הטובים' ו'הרעים' ב'סכסוך הערבי-ישראלי', אני מציעה לשים לב מי מדבר בעד משהו ומי מדבר תמיד נגד הצד השני. זה תמיד עובד. אמנם לעיתים ה'נגד' מוסווה כ'בעד', אך קל לראות מבעד לשכבת המילים החיצונית.
ולכן אני בעד הבעד ונגד הנגד.
מי שמכחיש את קיומה של 'תנועת הנגד' בישראל מוזמן לעלעל בעיתון הקרוב אליו. כשמישהו אומר שהוא אוהב את עם ישראל מיד יטענו נגדו שהוא גזען, כשמישהו אומר שהוא אוהב את הארץ אומרים שהוא מסוכן לשלום, כשמישהו אוהב את המדינה שלו הוא פאשיסט, וכשמישהו אוהב את מסורת עמנו העתיקה, העשירה והיפה, הוא חשוך.
תנועת ה'נגד' נלחמת נגד היהדות, נגד הציונות, נגד מדינת ישראל, נגד תורת ישראל, נגד ארץ ישראל, נגד עם ישראל. ובפרט נגד אלה שמייצגים אותם במובהק: נגד החרדים, נגד המתנחלים, נגד הימנים או הלאומיים. באופן כללי היא פשוט נגד החיים, נגד הטוב. ובשורשה היא נגד אלוקי ישראל.
עמים אחרים אולי יכולים להרשות לעצמם להתדרדר לניהיליזם, אך לא אנחנו. מכמה סיבות, אבל אחת המובנות היא שאין לנו את הפריבילגיה לכפור בקיומם של טוב ורע: אך לא מזמן ניצבנו מול תמצית הרוע עלי אדמות, שבחר לכוון את מאמציו דווקא נגדנו. ואם יש רוע מוחלט, יש טוב מוחלט. זו הסיבה לאובססיה המוסרית של היהדות, ולחלוקה הבלתי נלאית בין צדיקים לרשעים, בתורה, בנביאים, בתהילים: יש טוב ורע. יש אמת ושקר.
קל להבחין בין טובים לרעים. מהות הרוע היא נגד: מרד (נמרוד בונה מגדל בבל), מלחמה ('מיין קאמפף' זה "מאבקי", "מלחמתי"), התנגדות ('תנועת ההתנגדות' הערבית). לחבריי הגרים בחו"ל שרוצים להבין מי 'הטובים' ו'הרעים' ב'סכסוך הערבי-ישראלי', אני מציעה לשים לב מי מדבר בעד משהו ומי מדבר תמיד נגד הצד השני. זה תמיד עובד. אמנם לעיתים ה'נגד' מוסווה כ'בעד', אך קל לראות מבעד לשכבת המילים החיצונית.
ולכן אני בעד הבעד ונגד הנגד.
מי שמכחיש את קיומה של 'תנועת הנגד' בישראל מוזמן לעלעל בעיתון הקרוב אליו. כשמישהו אומר שהוא אוהב את עם ישראל מיד יטענו נגדו שהוא גזען, כשמישהו אומר שהוא אוהב את הארץ אומרים שהוא מסוכן לשלום, כשמישהו אוהב את המדינה שלו הוא פאשיסט, וכשמישהו אוהב את מסורת עמנו העתיקה, העשירה והיפה, הוא חשוך.
תנועת ה'נגד' נלחמת נגד היהדות, נגד הציונות, נגד מדינת ישראל, נגד תורת ישראל, נגד ארץ ישראל, נגד עם ישראל. ובפרט נגד אלה שמייצגים אותם במובהק: נגד החרדים, נגד המתנחלים, נגד הימנים או הלאומיים. באופן כללי היא פשוט נגד החיים, נגד הטוב. ובשורשה היא נגד אלוקי ישראל.
מטרת הבלוג היא לאסוף אבני בניין, ולבנות את כוחות ה'בעד' ולאחדם נגד ה'נגד', כי אני מאמינה באמונה שלמה שגם אם לפעמים נראה שאבדה לנו דרכנו, לא אבדה תקוותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה