כדי להבין מה מניע את השמאל הקיצוני בישראל, קבוצה שולית ששנאתה העצמית הפכה לתופעה פסיכו-פתולוגית החורגת מכל תופעה דומה בעולם, כדאי לקרוא את דבריו של יוסף מישל דוד על "הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני - ענת קם כמשל".
טעות בסיסית הוא מושג בפסיכולוגיה האדלריאנית שמשמעו טעות שאדם נידון לחזור עליה שוב ושוב, עד שיבין את שורשה הטמון בחווית ילדות ויתקן אותה. הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני באה לידי ביטוי בדרכים רבות. אין ספק ששנאה עצמית וניכור מהזהות היהודית הפכו למניע רב עוצמה בפעילות השמאל הישראלי, מתעמולה פסימית ותבוסתנית, דרך עידוד התערבות מדינית זרה ועד בגידה של ממש ופגיעה בביטחון המדינה (מרגלים שהעבירו מידע סודי או נפגשו עם רבי מרצחים בעיצומן של אינתיפאדות). היא הפכה לחלק אינטגרלי מהתרבות והאמנות שהוא מייצר, לדוגמה: בסרטים ישראלים רבים מוצג החייל הישראלי כמובס, טרוף עיניים, נכה, מבולבל ועלוב, בעוד דמות הערבי מוצגת בהערצה כנעים הליכות ומכניס אורחים, איש אדמה שורשי ואצילי הקשור לטבע ולמולדתו, בעל הכרה לאומית ואינו מתפשר על זהותו.
לטענת דוד, בבסיס הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני בישראל עומדת השואה, שתומצתה בעיני אותם אנשים לכדי רצון "לא להיות כמו הגרמנים הנאצים". אך כמובן שזה הפוך: היהודים, שהלכו אז כצאן לטבח, נותרו עם תמים המבקש לשתף פעולה עם אויביו ב'הסכמי שלום' ו'יד מושטת לשכנות טובה', בעוד מי שמזכיר את הנאצים הגרמנים (בכוונות ולא במעשים, ב"ה - אבל מחוסר יכולת ולא מחוסר רצון), הם 'הנאצים הפלשתינים', כפי שכינה ברל כצנלסון, איש מפלגת העבודה ומייסד ההסתדרות, את הערבים בארץ-ישראל עוד לפני המלחמות והטרור.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שתופעת השנאה העצמית על אופיה הפסיכו-פתולוגי מלווה את העם היהודי הרבה לפני השואה. כבר אז, ב-1936, שאל כצנלסון: "היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".
טעות בסיסית הוא מושג בפסיכולוגיה האדלריאנית שמשמעו טעות שאדם נידון לחזור עליה שוב ושוב, עד שיבין את שורשה הטמון בחווית ילדות ויתקן אותה. הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני באה לידי ביטוי בדרכים רבות. אין ספק ששנאה עצמית וניכור מהזהות היהודית הפכו למניע רב עוצמה בפעילות השמאל הישראלי, מתעמולה פסימית ותבוסתנית, דרך עידוד התערבות מדינית זרה ועד בגידה של ממש ופגיעה בביטחון המדינה (מרגלים שהעבירו מידע סודי או נפגשו עם רבי מרצחים בעיצומן של אינתיפאדות). היא הפכה לחלק אינטגרלי מהתרבות והאמנות שהוא מייצר, לדוגמה: בסרטים ישראלים רבים מוצג החייל הישראלי כמובס, טרוף עיניים, נכה, מבולבל ועלוב, בעוד דמות הערבי מוצגת בהערצה כנעים הליכות ומכניס אורחים, איש אדמה שורשי ואצילי הקשור לטבע ולמולדתו, בעל הכרה לאומית ואינו מתפשר על זהותו.
לטענת דוד, בבסיס הטעות הבסיסית של השמאל הקיצוני בישראל עומדת השואה, שתומצתה בעיני אותם אנשים לכדי רצון "לא להיות כמו הגרמנים הנאצים". אך כמובן שזה הפוך: היהודים, שהלכו אז כצאן לטבח, נותרו עם תמים המבקש לשתף פעולה עם אויביו ב'הסכמי שלום' ו'יד מושטת לשכנות טובה', בעוד מי שמזכיר את הנאצים הגרמנים (בכוונות ולא במעשים, ב"ה - אבל מחוסר יכולת ולא מחוסר רצון), הם 'הנאצים הפלשתינים', כפי שכינה ברל כצנלסון, איש מפלגת העבודה ומייסד ההסתדרות, את הערבים בארץ-ישראל עוד לפני המלחמות והטרור.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שתופעת השנאה העצמית על אופיה הפסיכו-פתולוגי מלווה את העם היהודי הרבה לפני השואה. כבר אז, ב-1936, שאל כצנלסון: "היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".
דוד מסביר שהטעות הבסיסית הזו "מתלבשת יפה על המוסר הנוצרי", ואכן כמידת אימוץ התרבות המערבית מידת ה'שמאלנות הקיצונית'. אימוץ אידאולוגיה הנובעת מהתרבות האירופאית הרוויה בשנאת ישראל מביא לשנאת ישראל. הגיוני. אותם אנשים הפנימו את המוסר הנוצרי, המקדש את המוות על פני החיים, ואת האנטישמיות.
לדעתי בבסיס הטעות הבסיסית מצויה הכמיהה לגלות ולעבדות, הרצון להיות משועבדים לעם זר ולהיכנע לו כמו שהתרגלנו במשך אלפיים שנות גלות, כמיהה פתולוגית של עם ששכח להיות עצמאי, שיש לרפא אותה לפני שבאמת תביא לגלות נוספת.
ואם ננסה לחדור לשורש העניין ממש, מדובר בכמיהה למוות.
ואם ננסה לחדור לשורש העניין ממש, מדובר בכמיהה למוות.
כפתרון מציע דוד "חינוך יהודי, מוסר יהודי, לימוד תנ"ך ומורשת ישראל, היכולים לעזור לנוער לבנות חשיבה ישראלית בריאה ונקייה משנאה עצמית, הדוגלת בלאומיות יהודית ישראלית בריאה. לגבי המבוגרים שבעמנו, הם יזדקקו כנראה לטיפול פסיכולוגי עמוק יותר."
