תקשורת חופשית כל כך חיונית לקיומה של דמוקרטיה תקינה, שהיא הפכה למשאב בסיסי במידה כזאת שעל המדינה לאפשר ולספק אותו, בדומה לרפואה ציבורית. אחד המאפיינים הבולטים של משטרים טוטליטריים, כמו ברית המועצות של סטאלין, המאפשר את שלטון העריצות שלהם, הוא שליטה ריכוזית בתקשורת ההמונים, באמצעותו המדינה מונעת את המשאב הזה. בישראל, המשאב החיוני הזה נמנע מאיתנו. אמנם לא על ידי המדינה, אך המדינה לא ממלאת את תפקידה לאפשר ולספק אותו.
אין פלא ש-75% מהישראלים אינם נותנים אמון בתקשורת לפי מדד אמון הציבור בתקשורת 2010 של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. לגבי התפקוד המרכזי של התקשורת, דיווח הוגן, שלושה רבעים מכלל הישראלים סבורים שהתקשורת אינה מדווחת אמת, אלא מוטה פוליטית ולא עומדת בקריטריונים מקצועיים של אובייקטיביות, הוגנות ואיזון. דעתם של הנשאלים לגבי תפקודים אחרים של התקשורת משרטטת תמונת מצב עגומה לפיה התקשורת אינה מציגה את כל המידע שדרוש לגיבוש דעה אלא רק תמונה חלקית ושטחית, מסכסכת בין קבוצות בחברה ומונעת כל אפשרות לפיוס וגישור ביניהן, נכשלת בהנחלת ערכים של ציונות, יהדות ומורשת ואף נאבקת בנסיונות להנחיל אותם.
הגורם? משאל בין העיתונאים משנת 2006 גילה כי ארבע חמישיות מכלל עיתונאי ישראל נושאים דעות שמאלניות, מהם אף קיצוניות-אנרכיסטיות. זאת בעוד שגוש הימין בישראל מונה כ-70 מנדטים, ובהתאם לסקרים חוזרים ונשנים משך השנים שחלפו כ-20% בלבד משתייכים לשמאל המתון עד קיצוני. מסתבר, כפי שכל אחד היה עשוי לחשוד, כי כת סגורה וקיצונית שולטת בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. איים של מחשבה עצמאית כמו 'ישראל היום', מקור ראשון וערוץ 7 אינם מצליחים לאזן את התמונה ולאפשר חופש ביטוי ומחשבה לעם ולאדם החושב, כיוון שהם מתחרים בכלל התקשורת הכתובה, המשודרת והנצפית, כגון ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וואלה, וויינט, גלי צה"ל, רשת ב' וכו'.
כל כמה שקשה לדמיין שזה אפשרי, הישראלים הנורמטיביים עוברים 'חינוך מחדש' ונתונים לשטיפת מוח תמידית. אנו חיים במציאות אורווליאנית אפילה, בה קליקה סגורה ורוויית אנטי ליהדות ולישראל שאיש לא בוחר ולא מבקר אותה, חולשת על אמצעי התקשורת במדינה, מפברקת ומצנזרת כרצונה ולא מעוניינת שאי פעם נשמע את הצד השני, הדמוני. עובדים עלינו, משקרים לנו בפנים ומציגים לנו תמונה חלקית ומעוותת של המציאות. מי ששולט בתקשורת שולט בהמונים.
הזהות היהודית-ישראלית מורכבת מתורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. הסיקור התקשורתי של שלושת המגזרים המייצגים את מרכיבי הזהות היהודית - החרדים (אוהבי התורה) המתנחלים (אוהבי הארץ) והימנים (אוהבי העם) -הפך מזמן לתעמולת שקרים והסתה. ניקח לדוגמה את הסערה הנוכחית בעניין חוק האברכים. "כרגיל, כשהתקשורת מסתערת על נושא מסוים, היא שוכחת מכללי האתיקה. כל העיתונים יצאו לקמפיין נגד קצבאות האברכים החרדים, רק שכחו להביא עמדה אחת, קטנה, שמייצגת את הצד השני. אפילו מאה מילים של חבר הכנסת גפני במסגרת צנועה בצד לא הודפסו, כדי לא לבלבל את הקוראים ולא לגרום להם לחשוב לבד ולהחליט בעצמם מה עמדתם. אז לא רק התקשורת החרדית חד-צדדית, מתברר." (חמש שאלות לתקשורת העוינת, NRG)
אין פלא ש-75% מהישראלים אינם נותנים אמון בתקשורת לפי מדד אמון הציבור בתקשורת 2010 של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. לגבי התפקוד המרכזי של התקשורת, דיווח הוגן, שלושה רבעים מכלל הישראלים סבורים שהתקשורת אינה מדווחת אמת, אלא מוטה פוליטית ולא עומדת בקריטריונים מקצועיים של אובייקטיביות, הוגנות ואיזון. דעתם של הנשאלים לגבי תפקודים אחרים של התקשורת משרטטת תמונת מצב עגומה לפיה התקשורת אינה מציגה את כל המידע שדרוש לגיבוש דעה אלא רק תמונה חלקית ושטחית, מסכסכת בין קבוצות בחברה ומונעת כל אפשרות לפיוס וגישור ביניהן, נכשלת בהנחלת ערכים של ציונות, יהדות ומורשת ואף נאבקת בנסיונות להנחיל אותם.
הגורם? משאל בין העיתונאים משנת 2006 גילה כי ארבע חמישיות מכלל עיתונאי ישראל נושאים דעות שמאלניות, מהם אף קיצוניות-אנרכיסטיות. זאת בעוד שגוש הימין בישראל מונה כ-70 מנדטים, ובהתאם לסקרים חוזרים ונשנים משך השנים שחלפו כ-20% בלבד משתייכים לשמאל המתון עד קיצוני. מסתבר, כפי שכל אחד היה עשוי לחשוד, כי כת סגורה וקיצונית שולטת בכלי התקשורת המרכזיים בישראל. איים של מחשבה עצמאית כמו 'ישראל היום', מקור ראשון וערוץ 7 אינם מצליחים לאזן את התמונה ולאפשר חופש ביטוי ומחשבה לעם ולאדם החושב, כיוון שהם מתחרים בכלל התקשורת הכתובה, המשודרת והנצפית, כגון ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, וואלה, וויינט, גלי צה"ל, רשת ב' וכו'.
כל כמה שקשה לדמיין שזה אפשרי, הישראלים הנורמטיביים עוברים 'חינוך מחדש' ונתונים לשטיפת מוח תמידית. אנו חיים במציאות אורווליאנית אפילה, בה קליקה סגורה ורוויית אנטי ליהדות ולישראל שאיש לא בוחר ולא מבקר אותה, חולשת על אמצעי התקשורת במדינה, מפברקת ומצנזרת כרצונה ולא מעוניינת שאי פעם נשמע את הצד השני, הדמוני. עובדים עלינו, משקרים לנו בפנים ומציגים לנו תמונה חלקית ומעוותת של המציאות. מי ששולט בתקשורת שולט בהמונים.
הזהות היהודית-ישראלית מורכבת מתורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. הסיקור התקשורתי של שלושת המגזרים המייצגים את מרכיבי הזהות היהודית - החרדים (אוהבי התורה) המתנחלים (אוהבי הארץ) והימנים (אוהבי העם) -הפך מזמן לתעמולת שקרים והסתה. ניקח לדוגמה את הסערה הנוכחית בעניין חוק האברכים. "כרגיל, כשהתקשורת מסתערת על נושא מסוים, היא שוכחת מכללי האתיקה. כל העיתונים יצאו לקמפיין נגד קצבאות האברכים החרדים, רק שכחו להביא עמדה אחת, קטנה, שמייצגת את הצד השני. אפילו מאה מילים של חבר הכנסת גפני במסגרת צנועה בצד לא הודפסו, כדי לא לבלבל את הקוראים ולא לגרום להם לחשוב לבד ולהחליט בעצמם מה עמדתם. אז לא רק התקשורת החרדית חד-צדדית, מתברר." (חמש שאלות לתקשורת העוינת, NRG)
אז כן, לא רק שאין לנו עיתונאות הוגנת וחפה מאג'נדה, הכת הסגורה והקיצונית השולטת בתקשורת הישראלית כה בזה לציבור הישראלי, שזנחה אף את הנסיון למראית עין של אתיקה, מקצועיות, אובייקטיביות. לתופעת הטבע הבאה התרגלנו: בכנס אילת לעיתונות 2010 השתתפו כמדי שנה אנשי תקשורת המשפיעים בישראל, ויחסי הכוחות היו ברורים: הרוב המוחלט היה מצוי בטווח הצר שבין קדימה-מרצ-חד"ש (ביניהם אילנה דיין, עופר שלח, רביב דרוקר, יאיר לפיד, עקיבא אלדר, גדעון לוי, עמירה בס, ארי שביט, בן כספית, יונית לוי, רינו צרור, רזי ברקאי, אמנון אברמוביץ', נחום ברנע, שי גולדן, עמנואל רוזן, דני קושמרו, ערד ניר, עידו כהן, אורי בלאו ורבים נוספים) ובודדים היו בעלי דעות אותן חולק רוב העם, כגון קלמן ליבסקינד, בן-דרור ימיני, דרור אידר, בועז העצני ומעטים נוספים. אבל לגבי התופעה הבאה אפילו המנותקים בינינו יישארו חסרי מילים.
'אג'נדה', ארגון שמטרתו "השפעה על סדר היום הציבורי ועל תהליכי קביעת המדיניות באמצעות שינוי חברתי מתוכנן ויזום בזירה התקשורתית", מימן השנה את הכנס. זהו ארגון הממומן ע"י 'הקרן לישראל חדשה' ('New Israel Fund'). לאלו שעדיין לא יודעים, הקרן חולשת על מבחר רחב של ארגונים ועמותות בארץ ומתקצבת למעשה את השמאל הקיצוני בארץ, ושואפת למחיקת המדינה היהודית על ידי ביטול הזהות היהודית של המדינה והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. כספי הקרן מגיעים מג'ורג' סורוס האנטישמי במוצהר, מקרנות מחו"ל כקרן פורד שנוסדה ע"י הנרי פורד הפרו-נאצי, וכן מתרומות שמנות שמתקבלות בדרכים שונות מהאיחוד האירופי ומדינות ערב.
'אג'נדה', ארגון שמטרתו "השפעה על סדר היום הציבורי ועל תהליכי קביעת המדיניות באמצעות שינוי חברתי מתוכנן ויזום בזירה התקשורתית", מימן השנה את הכנס. זהו ארגון הממומן ע"י 'הקרן לישראל חדשה' ('New Israel Fund'). לאלו שעדיין לא יודעים, הקרן חולשת על מבחר רחב של ארגונים ועמותות בארץ ומתקצבת למעשה את השמאל הקיצוני בארץ, ושואפת למחיקת המדינה היהודית על ידי ביטול הזהות היהודית של המדינה והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. כספי הקרן מגיעים מג'ורג' סורוס האנטישמי במוצהר, מקרנות מחו"ל כקרן פורד שנוסדה ע"י הנרי פורד הפרו-נאצי, וכן מתרומות שמנות שמתקבלות בדרכים שונות מהאיחוד האירופי ומדינות ערב.
הדבר מעלה מספר שאלות קשות: האם תקשורת הממומנת בגלוי על ידי גורמים פוליטיים קיצוניים רשאית להכתיב לנו את סדר היום המדיני? מה לגבי הזכות לחופש הביטוי במדינה? מה ניתן לעשות כאשר כלב השמירה של הדמוקרטיה הופך לכלב התוקף אותה? האם ערוצי הטלוויזיה, הרדיו ואתרי החדשות משמשים מכשירי תעמולה של מנגנון פוליטי קיצוני מבלי שאנו מודעים לכך? האם ייתכן שאנו חיים תחת משטר טוטאליטרי בו זכויות הרוב נרמסות ע"י מיעוט השולט בתקשורת ההמונים?
ובכן, לא, ישראל לא דומה לחלוטין לרוסיה הסובייטית. ישנם שני הבדלים: א) ברוסיה שימשו אמצעי תקשורת ההמונים לשימור השלטון הדיקטטורי על חשבון העם. בארץ הם משמשים לנגח את השלטון הדמוקרטי, נבחר הציבור, ולשמר ולהאדיר את הדיקטטורה של מיעוט קיצוני. ב) ברוסיה, אף אחד לא חי באשליה של דמוקרטיה, מאחר וחטיפת חופש המחשבה נעשתה באופן גלוי. אנו חיים באשליה שיש לנו עיתונות חופשית. שיש לנו חופש מחשבה. שדעתנו מבוססת על מידע אובייקטיבי. לא רק חופש המחשבה נשלל מאיתנו, אלא גם עצם הזכות לדעת שאיננו חופשיים.
האם המטרה הסופית היא להשמיד את הזהות היהודית של עם ישראל? והאם ייתכן שכמו שפתרונות סופיים נוטים לעשות, בדרך עם ישראל עצמו מצוי בסכנה?
ברוסיה כמו ברוסיה - זה ייגמר במהפכה. העם בישראל חייב קודם כל להתעורר למציאות בה הוא נשלט על ידי משטרת מחשבות שבגללה עצם קיומו נתון בסכנה; ועליו להבין מהם האמצעים העומדים לרשותו על מנת להיפטר ממנה ולהחזיר את השפיות, החירות, חופש המחשבה וחופש הביטוי למדינת ישראל.
לקריאה נוספת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה